דוקטור אהוד מירון מסביר כי אירועים של ריקול אינם דבר חדש בעולם התעשייה. לדבריו, האירועים הראשונים של המושג 'ריקול' התרחשו בעיקר בתעשיות הרכב: צרכנים נאלצו להחזיר רכב שאינו בטיחותי או שנתגלה בו ליקוי מסוים ע"י היצרן, שהחליט לקחת אחריות ולתקן את הליקוי.

לעומת זאת בתעשיית מוצרי המזון, מדובר בתהליך החזרת מוצרים ליצרן והשמדתם. אהוד מירון סבור כי המטרה העיקרית של ריקול היא הקטנת הסכנה לבריאות הציבור כתוצאה מצריכת מוצר שאיננו תקין. בנוסף על כך, בריקול ישנו מסר 'בין השורות' שאומר: "אני היצרן, אני לוקח אחריות על המוצר שלי, וסופג פגיעה כלכלית, אך אני מעמיד את בריאות הציבור מעל השיקולים העיקריים שלי ומוכן לכך".

לדברי ד"ר אהוד מירון מדובר בגישה שלא תמיד הייתה קיימת: ריבוי הריקולים אינו מעיד על תהליכים 'פגומים' ביצור כמו שהוא מעיד על מידה רבה יותר של שקיפות, וכן נכונות של יצרנים לקחת אחריות. מעולם היו מקרים קשים של מוצרים פגומים והציבור בעצם החליט 'לבוא חשבון' עם אותם יצרנים שבחרו שלא לקחו אחריות. לכן, הנטייה כיום היא לבצע ריקול מצד היצרן במידה והוא אפילו רק סבור כי קיים במוצר פגם כלשהו. כמובן שגם הגורמים המפקחים על היצרנים כיום – גם הם מקפידים ונוטים יותר ליזום פעולת ריקול כאשר מתעורר חשד.

לדברי ד"ר מירון, הרצון לבטח מפני ההשלכות כלכליות של ריקול הוא רצון מובן, מכיוון שהחברות בסופו של דבר הינן חברות למטרות רווח והן מעוניינות להקטין את הנזק הכלכלי שנובע מפעולה של ריקול שעתידה לעלות מיליונים רבים של שקלים ליצרן.

ד"ר אהוד מירון סיים את התמחותו בבריאות הציבור בין השנים 1995-1999 בבית חולים 'כרמל' שבחיפה.